עיצוב אישי של מצבה הוא עניין שיש לו מדעות רבה. מה שהתחיל כטרנד הפך אט אט לנורמה וכיום כמעט שלא ניתן למצוא מצבות אבן רגילות שלא מופיע עליהם עיצוב אישי ומיוחד שנבחר בקפידה או עוצב בהתאמה אישית. קרוביו של אדם שנפטר רוצים להנציח את זכרו ולוודא שהמצבה המונחת על הקבר שלו תייצג אותו בעולם זה לאחר מותו.
כאשר מגיעים אל הקבר, בין אם ביום השנה למותו ובין בכל יום אחר – מתקבלת דרך עיצוב המצבה התחושה שהנפטר עודנו בחיים, נמצא, מקשיב ואוהב.
בשנים האחרונות ניתן להתרשם מיותר ויותר מצבות המשולבות בתמונת דיוקנו של הנפטר. לעיתים מדובר בתמונה אמיתית המשולבת עם הכיתוב ולעיתים מדובר על חריטת קווי המתאר של הדיוקן. כך או כך – תמונה זו הופכת את המצבה לאישית ומיוחדת הרבה יותר ולא בכדי אנשים רבים שקרוביהם נפטרו בוחרים להנציח אותם בדרך זו. נשאלת השאלה – האם שילוב התמונה מותר ומקובל על פי הלכות הדת היהודית.
שילוב תמונה של הנפטר על המצבה
התשובה לשאלת ההתרה או האיסור אינה חד משמעית וישנם רבנים הפוסקים כך וכאלה הפוסקים אחרת. המאפשרים את שילוב התמונה רואים בכך משום ניסיון לשמח את הנפטר לאחר מותו, שכן נשמתו אולי לא נמצאת בעולם הזה אך הקשר שלה עם קרובי המשפחה והחברים שעודם כאן – נשמר ולכן שילוב התמונה על המצבה עשוי לגרום נחת לנפטר ביודעו ובהרגישו כי הוא חסר, אהוב ושמתגעגעים אליו.
לעומת זאת קיימת הסברה כי בשל היותו של בית העלמין מקום קדוש – אין זה ראוי להוסיף בו תמונות, כפי שלא נהוג גם בבית הכנס. יתרה מזאת, כאשר אנשים מתפללים במקום שמצויות בו תמונות (כמו גם פסלים ו/או תבליטים) עלול להתפרש הדבר כתפילה כלפי חפצים – דבר האסור באופן חמור על פי ההלכה היהודית. מסיבה זו ניתן לראות דיוקנאות של נפטרים בבתי העלמין האזרחיים ובאלה הדתיים לא מתאפשר השילוב של תמונת הנפטר על גבי הקבר או המצבה.
